מחשבות על ההתהוות הבלתי מודעת של הזהות

חני בירן יום חשיבה מערכתי , שהתקיים ב . 11 . 2005 וו בכפר המכביה , ביקשו המנחים מהמשתתפים ^ B " ^? בקבוצת הדיון שבה השתתפתי להציג את עצמם ולציין לאיזה ארגונים הם שייכים . חלק מהאנשים פתחו במשפט : "אני שייך קודם כול לעצמי . " פרויד מתייחס בחשדנות לתשובות הניתנות ביחס לשאלות שלא נשאלו . הצורך להגיד " : אני שייך לעצמי " בלי שנשאלת על כך , הוא מעניין ביותר . עלול להיווצר הרושם שהמשתתפים אשר ענו על השאלה באופן ענייני כביכול אינם שייכים לעצמם . מצד שני אפשר לשער שאלה שהרגישו צורך לציין זאת , דווקא הם מחזיקים את החרדה ואת הספק אם אמנם הם שייכים לעצמם - אולי הם מנסים להגיד את היפוכו של הדבר ? השייכות לארגונים כל כך חזקה , בולעת , תובענית - עד שכאן ועכשיו אני רוצה להזכיר לעצמי וגם לעמיתים שלי שאני שייך לעצמי , ואל תיקחו לי את מה שנשאר לי מעצמי . לפי פרויד , ( 1925 ) לפנינו סוג של שלילה - negation - כלומר , הצורך להגיד "אני שייך לעצמי " משמעו אולי להגיד "אני פוחד שאין לי עצמי . " במחזה "כינרת כינרת , " שנכתב בשנות החמישים על ידי נתן אלתרמן , ( 1951 ) הקבוצה כינרת מעמידה למשפט חבר , אשר התגנב בל...  To the book