חלק שביעי מורדים מהעת האחרונה

התגובה למחול המודרני המוקדם היתה קיצונית - אנשים תיעבו אותו או הקדישו את חייהם לכת המהפכנית . אך בדומה לכל מהפכה , הלהט היה זמני ; ההתרגשות היתה מוכרחה לדעוך עם ניסיון האמנים לגבש את הישגיהם ולחקור את השלכותיהם . שלא כמו בבלט , שבו רצו רוב הרקדנים רק להופיע , ניסה המחול המודרני לעודד יצירתיות ; אם הכוראוגרפיה היא ייצוג של החוויה האישית , ביטוי של רגשות פרטיים , כל אחד רשאי להציג את שלו . מתוך הלהקות של גרהם ושל המפרי ויידמן יצאו כוראוגרפים צעירים , רובם פעלו לפיתוח המסורת החדשה - אחרים פעלו לשבירתה . המפרי הנחתה את הניסיונות הראשונים של חוזה לימון ונותרה מורתו כל חייו . גופו הנפלא שיווה אצילות מיוחדת לתנועות שלה ; המחולות שחיבר בעצמו שיקפו את אמונתה בכבודו הבסיסי של האדם . עבודותיו הראשונות שאבו חומרים ממורשתו המקסיקנית , אך התכנים שלו הלכו ונעשו אוניברסליים , מהטרגדיה האינטימית שבגרסת ארבע הדמויות שלו לאותלו , , ( 1949 ) The Moor ' s Pavane ועד ההדר הבארוקי של Missa . ( 1958 ) Brevis "אני מחפש " , כתב פעם , "שדים , קדושים , קדושים מעונים , מומרים , שוטים ושאר חזונות מלהיבים " . במופתי...  To the book