|
|
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הלאומי הסובייטי לבלט ב , 1921 הציג בלנשץ כמה מעבודות הכוראוגרפיה שלו בפטרוגרד לפני קהל שנותר אדיש להן . הוא הצליח לעזוב את רוסיה , עבד עם דיאגילב מ 1925 עד 1929 והגיע לארצות הברית ב 1933 בהזמנת לינקולן קירסטיין . מאז קשורה עבודתו של בלנשץ ללהקה שנקראת היום ניו יורק סיטי בלט . נוסף על חיבור הרפרטואר הנרחב והמכובד שלה , הוא חיבר נם עבודות ללהקות בארצות זרות וסביר להניח שהוא יוצר הבלט המשפיע ביותר בעולם היום . הכוראוגרפיה של בלנשץ מתבססת בעקביות על מוזיקה ועל טכניקה קלסיות . אם המוזיקה היא מאת באך או מוצרט , התנועה נקייה , מאוזנת , ,-אלגנטית אם היא מאת אייבס , וברן או סטרווינסקי , הצעדים הקלסיים אינם מורחבים , אלא מתהפכים מהפנים החוצה או מוצבים במהופך , מופשטים מהמעברים החלקים הרגילים שלהם , מבוצעים בתמורות בלתי צפויות ובדגשים או בקצבים שמעוותים אותם עיוותים מוזרים . אבל העניין שוכן תמיד במוזיקה , מכיוון שבלנשין , שלא כטיודור , אינו מתעניין במבע בתנועה . הבלט הוא כמו שושנה , אמר פעם - היא יפה וגורמת הנאה , אבל איש אינו תוהה על משמעותה . [ בלנשין סיפר למר...
To the book |
|
|