חלק שישי הרחבת המסורת הקלסית

מלהקת בלט רוס של דיאגילב לא נותר כמעט זכר ברוסיה הסובייטית , והיא נותקה למשך זמן מה לאחר המהפכה מזרם ההתפתחויות המערביות במחול . עם זאת , אלכסנדר גורסקי , שהיה בן תקופתו של פוקין וקידם כמה עקרונות דומים לשלו , ניהל את הבלט במוסקבה מ 1900 עד . 1924 בהשפעת סטניסלבסקי , הוא הפיק יצירות בלט נרטיביות שהצטיינו בראליזם ובדיוק היסטורי . בימיו הראשונים של השלטון החדש , עודדו השלטונות את הבלט לזנוח את הרפרטואר הצארי שלו ולאמץ עבודות המציגות את התעשייה ואת שמחת הפועלים . הכוראוגרפים שמרו את הטכניקה הקלסית , כדוגמת עבודת , pointe רק לדמויות דקדנטיות ; לגיבורים ההרואים ניתנו תנועות שמקורן בסגנונות ריקוד עממיים . אבל העבודות האלה לא נעשו פופולריות , והרוסים גילו עד מהרה שביכולתם גם לשמר את מורשתם , הן את הרפרטואר והן את הטכניקה , וגם להמשיך לחבר יצירות בלט המתאימות לתפיסה הסובייטית . בעקבות רעיונותיו של גורסקי , פיתחו בלט קירוב בלנינגרד ובולשוי בלט במוסקבה שיטה כוראוגרפית שהיתה דרמטית ומלאת חיים , בין שסיפרה מחדש אגדות נושנות ובין שעסקה בתכנים עכשוויים . בבתי הספר במימון הממשלה נשמרה מסורת n , da...  To the book