למען הילדים של אתמול, היום ומחר

באביב , 2002 בחרה פינה באוש להכתיר בהקדשה את היצירה שהעלתה . אולם בניגוד לציפיות שעשויה לעורר הכותרת , Fur die Kinder von ivnb gestern , heute und morgen הילדים של אתמול , היום ומחר , זו איננה "הצגת . "ילדים לכל היותר , היא פונה לילדותיות המסתתרת בכל מבוגר בדמות זיכרון מאותה תקופה של עוצמה ונינוחות ראשוניות העשויות אולי לקרב אותנו במעט , גם בבגרותנו , אל מטרתנו - האהבה הנכספת . כיצד היו נראים הדברים , אילו הנחנו לעצמנו להמריא עוד פעם אחת ולעופף זמן מה ברוב אושר ? אילו יכולנו לדמיין את עצמנו כציפורים חופשיות ומשוחררות ? אילו שוב עמדנו בתחילת הדרך כשכל הדלתות היו פתוחות עדיין ? עם שאלות כאלה יצאה , כמדומה , פינה באוש לתור אחר יצירה . ושוב לא מדובר בשיר הלל לילדות או בנוסטלגיה , אלא בתזכורת לעוצמות הדמיון שלנו . כבר התפאורה מזכירה לנו שדבר לא חייב להישאר כמות שהוא , שאין וראויות ללא עוררין . כמו בעבודות קודמות רבות , התפאורה היא וריאציה על חדר מונומנטלי לבן ופשוט בבניין ישן , שהפעם קבוע חלון ענק בקירו האחורי ושתי דלתות בשני קירותיו הצדדיים . מאוחר יותר מתברר כי למקום הכה מוגדר לכאורה הזה ...  To the book