מים

בעוד שמזורקה פוגו מ 1998 הוא בגדר הכרה בכוחם המתחדש מאליו של החיים , את , Agua מים , ההפקה של עונת 2000 / 2001 אפשר לקרוא כטענה בזכות היופי וההנאה . עיצוב הבמה הפעם הוא יוצא דופן . המבט גולש על רצפת הריקוד הלבנה של הבמה הנפתחת לעבר חצי עיגול לבן פשוט המחולק לשלושה חלקים . החלל הזה ריק מצמחים , מאדמה , מעשב או מעצים . שום היבט מובהק של הטבע אינו נמצא שם כדי לנכר את פעולות הרקדנים . במבט ראשון , שום משחק חילופים מלוטש בין הפנים לחוץ אינו נפתח אל אופקים חדשים . הבמה הפשוטה שומרת את סודה לאורך כמעט חצי שעה . הטבע מופיע רק בקטעי הסרטים המוקרנים על הרצפה ועל הקירות : דקלים מתנודדים ללא הפסקה ברוח , כאילו הצופה שוכב על החוף , שוקע בהרהורים ומתמכר לחלומותיו . אווירת חופשה רכה , נינוחה ועליזה מושלת במקום שהוא כמעט יפה מדי מכדי להיות אמיתי . דומה כאילו בהפקה המשותפת הזאת עם ברזיל , פינה באוש יצאה עם להקתה לחופשה ממושכת בגן עדן דרום אמריקני והחליטה לחטוף עכשיו גם את הצופה ולצרפו למסע הזה . למעשה , הכול מתחיל בהנאה . רקדנית נכנסת לחלל החשוף , מקלפת תפוז ומוצצת את שפתיה בקול שעה שהיא לועסת אותו . ...  To the book