מנקה החלונות

החיים , אמרה פעם פינה באוש בראיון , הם כמו מסע . מסע , אפשר להוסיף , שבו אנו חווים - מרצוננו או שלא מרצוננו - את הדברים המפתיעים ביותר . אנחנו ממריאים לפתע לגבהים בלתי צפויים או נקלעים לרגעי עצב עמוקים . בכך המקום הזר לכאורה בשום אופן אינו כה רחוק מחוויותינו האישיות , המקומיות . מעטות הלהקות שמסעות בתרבויות זרות ממלאים עבורן תפקיד כה חשוב כמו זה שהם ממלאים עבור תיאטרון המחול של וופרטל . פינה באוש , רקדניה ועמיתיה המוזיקאים תמיד מלקטים יצירות מוזיקליות מגוונות במסעותיהם הארוכים ברחבי העולם . אותנטיות ועוצמה רגשית הן אמות המידה לשילובה של מוזיקה זו או אחרת ביצירות . ותמיד מתגלה כי הרפרטואר של רגשות בסיסיים יוצר מכנה משותף ונקודת מפגש המגשרים על כל ההבדלים התרבותיים . בין חרדה וביטחון , אהבה ושנאה , שמחה ועצב , מתקדם לו מסע החיים האנושי בכל המקומות . בעניין זה , תיאטרון המחול אינו עוסק ביצירת הרמוניות שטחיות , אלא להפך בחידוד הקטבים . שכן רק בלב המתחים , במידה שאפשר לעמוד בהם , ניצת אותו ניצוץ שמניע קדימה את הטיילים . אולם לא התוכן הרגשי של המוזיקה העוצמתית , אלא גם לקחי התצפיות על ארצות ...  To the book