המונח הגנרי , Trauerspiel טרגדיה נבחר לכותרת היצירה שהועלתה ב 1994 ושלדברי העיתונות הגרמנית היתה בגדר סיכום מייצג של כל יצירותיה של פינה באוש עד אז . אולם הטרגדיה של תיאטרון המחול של וופרטל כלל איננה טרגדיה . היא מוותרת הן על הדרמה חסרת התקווה והן על עלילה כללית המכוונת לשיאים או על דרמטורגיה של משאלות לב , שאינן מיועדות להתגשם בהכרח , המנחה את השתלשלות העניינים . תחת זאת , היצירה דומה לניסיונות בלתי נלאים להגיע לאושר באמצעות ניסוי וטעייה . כל טעות מדרבנת מאמץ חדש , גם כשאיש אינו יודע מה הפיתרון , הכול כבר יודעים על אילו ניסיונות נפל אפשר לפסוח בעתיד . בפעולת גומלין מחושבת ומדויקת בין עיבוי לריקנות , תרה היצירה אחרי הסדקים , שלתוכם יכול דמיונם של הצופים להיכנס ולמלאם בזיכרונותיהם , בחלומותיהם ובמשאלותיהם . הם נוטלים לעצמם את החירות שמקנה ההיצמדות לחיים , לסיפוריהם האישיים , של הרקדנים והשחקנים ושל הצופים . הקולאד הפתוח המורכב מרסיסי סצנות אינו רתום לחוט עלילתי כלשהו , להקשר כלשהו המציע פרשנות הרמטית לעולם . המונטאד הקולנועי מתאים אך ורק לתפישה מקוטעת , שבוחרת , מחדדת ומעבה דברים במטרה...
To the book