מופע ריקוד || (מדריד)

נוף מושלג , חשוף , ושוב החלל הפתוח עד קיר הבניין והמסתיים בלוח פלדה שחור . רק מאוחר יותר , משתלשל יער משמי הבמה , בעוד ששקופיות של פרחים , הרים , מדבר וים צובעות ומחיות את שדה השלג החיוור . ושוב יוצא תיאטרון המחול של וופרטל למסע אל אזור עוין . הדברים החשובים הם לא היעד או סוף המסע , אלא התהליך הפתוח , ההימצאות בתנועה , איסוף ממצאים וחיבורם בסדר ניסיוני חדש לפי חוקי הקומפוזיציה החופשית . אווירת היצירה , שהופקה בשיתוף עם פסטיבל דה אוטוניו והעיר מדריד , מתקיימת בטווח שבין הצלילים המזרחיים החושניים של מרוקו ומצרים , קולו הלוחש של שאמאן מרכז אפריקני ושירת הקינה הספרדית והאיטלקית , המנוגדים לצלילים הרכים של ברזיל והמוזיקה הימי ביניימית האירופית . הקולאד נפרש על פני קשת רחבה רצופת ניגודים : צלילים דרומיים ונופים צפוניים קפואים . התכנסות פנימית ופרצי ריקוד מטורף ולעתים מענה ומייסר . האווירה רגועה וחמורת סבר . הנוף הוא כעין נושא ספרותי בעל רגישות פנימית המתייחס לסיפורים על הישרדות בקרח . במסגרת זו , בוחנת הלהקה את המוטיבים המוכרים : עוני ובדידות , האושר קצר המועד של הקרבה והחיבה והרגעים הארוכי...  To the book