אחרית דבר סרז' אנקרי

השאלה איך עושים סרטים ואיך מלמדים לביים סרטים מעסיקה אותי כבר יותר מעשרים וחמש שנה - מאז היום שבו הבנתי שלא אוכל להתקיים רק מאמנותי בישראל . מבחינה עובדתית , יוצר קולנוע בארצנו יכול לקוות לעשות בממוצע סרט אחד בכל עשר שנים או , אם יתמזל מזלו , בכל חמש . ( כמה שנים יהיה עלי לחיות כדי לעשות ארבעים סרטים כמו סידני לומט (? בגלל נסיבות אלו החלטתי יום אחד שמוטב לי ללמד קולנוע מאשר לביים סרטים בהזמנה , פרסומות או תכניות ריאליטי לטלוויזיה . אמנם אינני בז לעבודות כאלו , אבל חששתי שבטווח הארוך הן עלולות להסיח את דעתי . "ממטרות כפועל יוצא מהחלטה זו התברר לי שאיש אינו מלמד איך ללמד קולנוע , ושכל אחד ממציא לעצמו שיטה משלו . למען האמת , בימויו של סרט דומה יותר לאלכימיה מאשר לאיזושהי שיטה רציונלית . חשדנותי תמיד מתעוררת כלפי תלמיד המסוגל לענות תשובות ברורות לשאלותיי בדבר קביעת הפריים או תנועת המצלמה ולנמקן בדוגמאות מהבמאים הגדולים . תחושתי במקרים אלו היא שעומד מולי צופה רב ידע או במקרה הטוב , מבקר קולנוע לעתיד - אבל לא יוצר . לעומת זאת , אם התלמיד עונה לשאלתי תשובה מהוססת עם נימוק כדוגמת , "לא יודע למ...  To the book