דייוויד גורדון: הגבולות המטושטשים

עבודתו של דייוויד גורדון בשמונה עשרה השנים האחרונות עוסקת במציאת מבנים לשם ארגון פעולות חד פעמיות וייחודיות . במובן מסוים , מזכיר יחסו לכוראוגרפיה סוג של הגנה עצמית : מכיוון שלמחול המודרני אידיאולוגיה של פתיחות תמידית לסגנונות הופעה ולמבני גוף ייחודיים , אפשר לאלץ אותו לקבל גם רקדנים שגופם או סגנונם אינם תואמים לשום חזון , לבד מחזונם שלהם עצמם . רקדנים אלו שורדים אמנותית בהיותם לכוראוגרפים . אך חשיבה מתגוננת זו שימשה לגורדון גם למתקפה . המצאת שיטות חדשות לארגון תנועתי - שינוי החוקים - היא למעשה מתיחת ביקורת על הנוסחאות המלומדות וזניחתן . כתלמיד , הצליח גורדון לאתר תמיד פרצות בהדרכה ובהוראה . אך , לצד הישן , הוא נוטה למתוח ביקורת גם על החדש . בתקופת השיא של כנסיית ג'דסון , הציג בעבודתו Random ( 1963 ) Breakfast פרודיה חריפה על השיטות החדשות לחיבור מחול של עמיתיו . בדומה , גם עבודת המחול האחרונה שלו , Not Necessarily , Recognizable Objectives מטרות לא בהכרח ברורות , ( 1978 ) מציעה פרשנות אירונית לתוכן שלה ולדרך עבודתו של גורדון . בעידון איטי של אסטרטגיה מתגוננת תוקפנית , במציאת מבנים שיט...  To the book