אל תדאגו, זה רק סרט

קודם לכן שאלתי את השאלה , "למה קאטים עובדים " ? אנחנו יודעים שהם עובדים . ובכל זאת זה מפתיע כשחושבים על כך , לנוכח האלימות שבעצם הפעולה הזאת : ברגע הקאט חלה הפרעה מוחלטת ומיידית בהמשכיות של שדה הראייה . אני זוכר שחזרתי פעם אל חדר העריכה לאחר כמה שבועות באולפן המיקס ( שבו יש דגש על החלקת מעברים , עידון ותוספת רבדים ) וחשתי מזועזע מהברוטליות שבתהליך החיתוך . ממסמרים את ה"מטופל" ללוח ואז : הכה ! זה או זה ! זה ולא זה ! הכנס או הוצא ! אנחנו גורעים את הפילם המסכן בגיליוטינה מיניאטורית ואז מחברים יחד את החלקים הכרותים כמו המפלצת של ד"ר פרנקנשטיין . ההבדל ( ההבדל המפליא ) הוא שמתוך מה שנראה בקצבות , לא זו בלבד שהיצירה שלנו זוכה לעתים לחיים , אלא גם לנשמה . זה אפילו מדהים עוד יותר , כי המעבר החד והמיידי שהשגנו בכוח הקאט שונה לחלוטין מכל מה שאנו חווים בחיים הרגילים . אנו מורגלים לדברים כאלה כמובן במוסיקה ( בטהובן היה הממציא והמאסטר של זה , ( כמו גם במחשבותינו - האופן שבו הבנה אחת תזעזע לפתע כל דבר אחר , והיא בתורה תתחלף בהבנה אחרת . אבל באמנויות הדרמטיות - תיאטרון , בלט , אופרה - לא היתה שום דרך...  To the book