|
|
הדבר הראשון שדנים בו בכיתת עריכה בבתי הספר לקולנוע הוא מה שאני מכנה המשכיות תלת ממדית : בשוט , 'א גבר פותח דלת , צועד אל מרכז החדר , ואז הסרט עובר לשוט הבא , שוט , 'ב ותופס אותו באותה נקודה באמצע החדר ומלווה אותו ביתרת הדרך עד קצה החדר , שם הוא מתיישב למכתבה או משהו כזה . במשך שנים רבות , במיוחד בשנים הראשונות לאחר סוף עידן הקולנוע האילם , זה היה חוק . נאבקת לשמור על המשכיות של מרחב תלת ממדי , והפרת חוק זה נחשבה לכישלון שנבע 9 מרשלנות או מחוסר יכולת . אסור היה להראות אנשים שמקפצים להם בחלל , אלא , אולי , בנסיבות קיצוניות - קרבות או רעידות אדמה - שבהן יש הרבה פעילות אלימה . אני למעשה מציב את ההמשכיות התלת ממדית בתחתית רשימה בת שישה קריטריונים לאפיון קאט טוב . בראש הרשימה מופיע רגש , דבר שאליו מגיעים בסוף , אם בכלל , בבית ספר את הבעיה בדרך חשיבה זו אפשר לראות בכל קומדיית מצבים ( sitcom ) בטלוויזיה שמצולמת עם כמה מצלמות . מכיוון שהמצלמות מצלמות במקביל , השחקנים בהכרח תמיד "נכונים" ככל שהדבר קשור להמשכיות מבחינת המיקום במרחב והמרחק היחסי ביניהם , אך זה בהחלט אינו מונע מלעשות קאטים גרועים כ...
To the book |
|
|