הקדמה

איגור סטךווינסקי אהב לבטא את עצמו וכתב די הרבה בתחום הפרשנות למוסיקה . מאחר שבעבע בו הר געש , הוא קרא לריסון . אלה שאין ולו סימן וזכר להר געש בתוכם הנהנו בהסכמה , הרימו את שרביט הניצוח שלהם ושמרו על ריסון , בעוד שסטרווינסקי עצמו ניצח על יצירתו Apolhn Musagete ( אפולו אשר על המוזות ) כאילו מדובר ביצירה של צ'ייקובסקי . אנחנו , שקראנו את דבריו , האזנו והיינו המומים . לטךנה מאג יקה , אינגמר ברגמן . רובנו מחפשים , במודע או שלא במודע , מידה של איזון פנימי והרמוניה בין עצמנו לבין העולם הסובב אותנו , ואם במקרה אנו מגלים - כמו סטרווינסקי - הר געש שרוחש בקרבנו , נאזן זאת בריסון . מאותה הסיבה , מי שחופן בקרבו קרחון , עשוי לקרוא להתרת רסן משתלהבת . הסכנה היא , כפי שמציין ברגמן , שבעל אישיות של קרח , שזקוק להתרת רסן משתלהבת , עלול לקרוא את דבריו של סטרווינסקי ולבחור דווקא בריסון . לכן רבות מהמחשבות שמופיעות להלן , אף על פי שהוצגו בפני הציבור בהרצאה , הן יותר הערות אזהרה לעצמי , שיטות עבודה שפיתחתי כדי להתמודד עם הרי הגעש והקרחונים האישיים שלי . הן מהוות אפוא סוג של התבוננות בחיפושו של אדם אחד אחר א...  To the book