אחרית דבר

ב 19 באוגוסט 1929 נפטר דיאגילב בוונציה . החדשות התפרסמו כמעט בכל העיתונים היומיים בעמודים הראשונים . כמה שבועות לפני כן נפוצה הקבוצה לחופשתה , והרקדנים שמעו את החדשות הנוראות בחופי ים ובאולפני קולנוע , במכוני יופי ובבתי חברים . מותו בא להם בהפתעה : אף על פי ש"סרגיי הגדול" נראה עייף , איש מהם לא דמיין שהוא חולה כל כך שברכות הפרידה שלו בלונדון יהיו האחרונות שיישמעו ממנו . רבים מהרקדנים פרצו בבכי . אחרים נכנסו להלם . כולם חשו תחושה עזה של אבדן אישי וכולם הבינו מהי משמעות מותו לבלט רוס . במהרה הגיעו מכתבים מסרגיי גריגורייב המודיעים על פירוק הקבוצה . לאליסיה מרקובה " החיים הסתיימו " . "עם מותו של דיאגילב " , כתבה אחר כך אלכסנדרה דנילובה , "התמוטטה הקרקע מתחת לרגלי '" . ההתמוטטות של בלט רוס סימנה לרקדניו לשעבר את תחילתו של מסע ארוך ומהוסס . בשנות השלושים עבדו רובם מפעם לפעם במגוון להקות " בלט רוס" נודדות , להקות שירשו את הרפרטואר ואת הזוהר של ארגונו של דיאגילב . בקבוצה הזאת כלולים כמעט כל הכוריאוגרפים של דיאגלב - מיכאיל פוקין , ליאוניד מאסין , ברוניסלבה ניז'ינסקה , ג'ורג' בלנשין - כמו גם כמ...  To the book