|
|
ב 1919 גילה ססיל ביטון לתדהמתו "מעריצים חדשים" של בלט דוס של דיאגילב ביציע של תיאטרון אלהמברה . כשסקר את המושבים העליונים של האולם , קלטה עינו האמונה בציד החברה הגבוהה , "נשים כחושות וגרומות עם שיער קצוץ דק ומרושל ובגדים סרי חן ומשוגעי בלט אדומי זקן שלא אכפת להם כלל להמתין עשר עד חמש עשרה שעות בגשם לכרטיס ליציעים העליונים " . ביטון לא היה הצופה היחיד שהשגיח בתמורה יוצאת הדופן בקהלו הלונדוני של דיאגילב . "אני שמח כל כך " , כתב צ'רלס ריקטס לאמרגן ב , 1918 "שהציבור העממי הרחב מעריץ את הבלט כמו האליטה הישנה של קובנט גרדן לפני הימים הטרגיים האלה " . הרכב קהלו של בלט רוס בשנים 1919-1918 החליף צורות כפניה האסתטיות של הקבוצה . תיעוד קהלו של דיאגילב לפני מלחמת העולם הראשונה מהווה משימה קלה יחסית , , le tout Parish le tout Londres שונים ככול שהיו זה מזה , התבססו על אבני בוחן דומות של ייחוס מעמדי וכלכלי . המלחמה רוששה את דיאגילב ובו זמנית גם פתחה אפשרויות אמנותיות חדשות , ושתי הפעולות האלה הביאו לשינויים מרחיקי לכת בקהלו . הופעתה קצרת המועד של עדת מעריצים עממית אמיתית בלונדון , והצטמצמותו ההדרג...
To the book |
|
|