|
|
העיסוק בדיאגילב באנגליה מעורר חרדה קלה . מכיוון שכאן , בארץ שאליה התייחס דיאגילב בתערובת של התנשאות וחשדנות , הותירה קבוצתו חותם שעקבותיו ברורים אפילו היום . בשום מקום אחר לא השתלב בלט רוס בירושתם התרבותית של כל כך הרבה משכילים או הביא לחיבורם של כל כך הרבה ספרי מחקר מלומדים , בשום ארץ אחרת לא נעשתה הקבוצה מיתולוגית כל כך . בדומה לאמנות התרגום , הזיכרון מגלה אך גם מטעה , ומשחזר את העבר מבעד לעדשה של תפיסות וחוויות מאוחרות יותר . עובדה זו נכונה במיוחד לזיכרונות הבריטיים מבלט רוס המוקדם . שהיותיו הממושכות של דיאגילב בלונדון אחרי המלחמה , לצד העניין המחודש בבלט רוס שעוררה תערוכת דיאגילב של ריצ'רד באקל ב , 1954 השפיעו בהכרח על הזיכרונות מעונותיה הראשונות של הלהקה - אפילו של האמנים שהופיעו בהן . ראו את זיכרונותיה המתפייטים של מארי רמבר מהקהל הג'ורג'יאני של דיאגילב . "בשום אופן לא היה זה הקהל האפנתי של החוג של קובנט גרדן , אפילו לא הקהל האפנתי של מלודרמות הסתיו כדרורי ליין באותם הימים " , היא כתבה לאחר שצפתה בתערוכת דיאגילב , "כי אם ... האינטליגנציה של התיאטרון , זו שנאספה באותן השנים V S...
To the book |
|
|