|
|
בעשרים שנות הנהגתו של בלט רוס , שינה דיאגילב את האמנות ואת הכלכלה הפוליטית של הבלט והוריש לבאים אחריו קורפוס חשוב של עבודות ומגוון של מודלים ארגוניים . למורשות האלה עלינו להוסיף גם מורשת שלישית , יוצאת דופן גם היא : הקהל שקידם בברכה את המפעל שלו ותמך בו . בשנים 1929-1909 יצר דיאגילב קהל מעריצים חדש ועצום לבלט . קהל זה מעולם לא היה אחיד , אלא הורכב מצירופים גמישים שהשתנו מעיר לעיר ובמהלך הזמן . הקהלים הרבים של דיאגילב הניחו את היסודות לציבור הבלט המודרני . אבל אפילו בתקופתם שלהם , היו אסיפות אלה של העשירים , המשפיעים , המלומדים , המפורסמים והמוכשרים מיוחדות במינן . הן מילאו מגוון תפקידים במפעלו של דיאגילב , החל בקניית כרטיסים וכלה בפרסום . והן העניקו לבלט רוס חותמת איכות ייחודית במחול של המאה העשרים . נוכחותם בקהל עיצבה את דימויה הציבורי של הקבוצה , והשפעתם מאחורי הקלעים הותירה את חותמה ברפרטואר שלה : בכל רגע נתון שיקפה זהותו של בלט רוס , ולו חלקית , את זהות הקהל שלו . יותר מכול , הקהל שיצר דיאגילב מסביר את המהירות שבה עבר בלט רוס למרכז עולם התיאטרון המערבי ואת האינטרסים ששימרו את מקומו...
To the book |
|
|