|
|
ב 5 בספטמבר , 1918 לאחר היעדרות של יותר מארבע שנים , חזר בלט רוס ללונדון כגולת הכותרת של מופע וראייטי בקולוסיאום . בשביל דיאגילב , שעד אז סירב לכל ההצעות להופיע ב"הולז , " ללא קשר לתשבחות או ליוקרה שלהן זכה המוסד , סימנה סדרת ההופעות בקולוסיאום אכזבה , סימן לשינוי עמוק - ולא לטובה - באקלים התיאטרלי בעיר השנייה של קבוצתו . מעריצי הקבוצה קיבלו בחום את שיבת הבן האובד , אבל לצדם קידם את פניו גם גל של פעילות שקרא תיגר על עליונותו של בלט רוס כספק של מחול בידורי . שנות המלחמה היו קשות , אבל העידן אחרי שביתת הנשק , שהחל ב 1918 והסתיים ב , 1922 התברר בסופו של דבר כקשה לא פחות . לאחר מרחב נשימה ראשוני , שבו הצליח דיאגילב לפצות חלקית על הפסדיו , חיבלה התחרות בעמדת המיקוח האיתנה לשעבר של הקבוצה והביאה אותה לסף קריסה . משני צדי התעלה , הרחיבה קדחת פעילות המחול את אופקי אמנות ההופעה הבימתית למקומות שנחשבו בעבר מחוץ לתחום . אבל בשביל הרקדנים של דיאגילב , שלעתים יצאו נשכרים מכך , הוא יצר גם מאגר של כישרונות חדשים , שאיימו על בעלותם על אור הזרקורים . בתחילה לא היו רבים עם ההכשרה והניסיון הדרושים להי...
To the book |
|
|