קורבניות כסינדרום אישי, ארגוני וחברתי

אבי ברמן ויצחק מנדלסון ראה שאין איש מאתנו שאינו עוסק ברגע זה או אחר בחייו בשאלה הכואבת מדוע ואיך רוע ^ J מתגלגל לרוע וסבל מתגלגל לסבל נוסף . חלק מאתנו מודעים לפעמים לרגשות של כעס על עוול שנגרם לנו , ואולי אף למשאלות נקם העשויות להתעורר בנו בתגובה לו ( שלרוב איננו מממשים אותן . ( בדרך כלל אנו חשים את עצמנו כקורבנות פסיביים של מעשיהם הרעים של אחרים . תגובותינו על עוול נראות לנו במחאות רפות מול כוחם של הרעים והחזקים , או - במקרים אחדים - כפעולות אמיצות וצודקות של הגנה עצמית . אנחנו מעטים מול רבים , חלשים מול חזקים , טובים מול רעים . במאמר זה נציע כי מה שנראה בעינינו כמחאות רפות או כפעולות של הגנה עצמית , הרי מנקודת מבט מערכתית הן למעשה חלק מדיאלוג תוקפני ולעתים קרובות גם אווילי ( במונחים של ברברה טוכמן בספרה "מצעד האיוולת 986 , " ו , ( שבו שני הצדדים מתגרים זה בזה וחשים צודקים בו בזמן . כל אחד מן הצדדים חש את עצמו בקורבנו של הצד האחר . חוויית הקורבניות עלולה להיות כה אמיתית וכה מושקעת , עד כי היא הופכת למחסום בפני מודעות חיונית לגבי ההבנה של מעגלי הסיבה והתוצאה בחיינו . לדעתנו , במקרים אח...  To the book