התחלות: תרבות הקשבה בשיעורי תאטרון

ליביה חכמון איילי במאמר זה אציג למורה לתאטרון , כלי חינוך שאותו ניתן לאמץ כדי להשיג הקשבה בשיעור : הקשבה לפרטנר , הקשבה לעצמי והקשבה לגירויים אמנותיים כמו טקסט , מוסיקה ותנועה . אסביר כיצד נייצר על ' במת הכיתה' מרחב המאפשר אמון , יצירתיות ופתיחות באמצעות שיתוף פעולה , ואתייחס לזכותו של כל תלמיד להביע עצמו מדי שיעור באופן מלא . מבוא א . הצגת הבעיה במפגש הראשון עם תלמידי בית הספר 'בן גוריון' ( בשנת תשס"ז , ( בית הספר שבו קיימו פרחי הוראה התנסות בהדרכתי , הסתבר שלא כל התלמידים מעוניינים לקחת חלק בשיעור התאטרון שנכפה עליהם כשיעור חובה . יתרה מזו , גם תלמידים שרצו מאוד לקחת חלק בשיעור התביישו לעלות לבמה ולהופיע בפני חבריהם מחשש ש"יצחקו עליהם . " מבחינת תלמידי בית הספר , הגיעו אליהם סטודנטים צעירים ולא מוכרים המלמדים מקצוע חדש ולא מוכר . במחקר שעסק בתרומתם של שיעורי התאטרון לתלמידים , ניסח זאת אחד מתלמידי כיתות ו כך : " בהתחלה , המורים לא הכירו אותנו ואנחנו לא הכרנו אותם , אז הפרענו בשיעורים והיה הרבה מאוד רעש" ( הרפז גורודינסקי , דוניצה שמידט וחכמון איילי , . ( 2010 בקרב פרחי ההוראה , השלב ...  To the book