|
|
אדם קהיין מבוא בחמש עשרה השנים האחרונות התמקדה תשומת לבי בשאלה אחת : כיצד נוכל לעבוד יחדיו כדי לפתור את בעיותינו הקשות ביותר בדרכי שלום ? קל לנו לנסות לפתור את בעיותינו בדרכים אלימות . להשתמש בכוח שלנו , בסמכותנו או בכספנו כדי שדברים ייעשו בדרך שבה אנו חפצים . קל לנו להיות שלווים ולהניח לדברים שיישארו בדיוק כפי שהם . ואולם , כיצד אנו יכולים לחולל שינוי של ממש במערכות החברתיות שלנו , לא בדרך שהורסת אנשים אלא בדרך שמרוממת אותם ? איך אנו יכולים ליצור יחדיו מציאויות חדשות ? לאחר חמש עשרה שנה , אני חושב שכעת אני יכול לראות את תמציתה של תשובה לא צפויה לשאלה זו . כדי לפתור את בעיותינו הקשות ביותר בדרכי שלום , עלינו ללמוד להיות דו לשוניים . באופן פרדוקסלי , עלינו ללמוד לדבר ברהיטות שתי שפות שונות זו מזו : שפת הכוח ושפת האהבה . בדברי על כוח אני מתכוון לדחף לפעול , לדחף להשיג מטרה . בדברי על אהבה אני מתכוון לדחף להתחבר מחדש זה עם זה , עם עולמנו ועם הנדרש מאתנו . מניסיוני למדתי כי כל עוד לא נוכל להפעיל כוח ואהבה יחדיו , להפעיל כוח עם אהבה - לא נוכל ליצור יחד מציאויות חדשות . ואלה מעשיי בחמש עשרה ...
To the book |
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|
|