"את־פתח": סוף מעשה במילה תחילה

שמואל ברנשטיין כשמבקשים לייצג בתמונות דימוי דינאמי , פעיל , גברי , אם לשם אמנות ואם לשם פרסומת , מרבים להשתמש באנשי עמל העוסקים במלאכתם – בבניין , בחקלאות , בחרושת וכדומה . כל מי שעוסק במילים מודע לתסכול המתעורר לפרקים לנוכח אנשי המעשה . ממקום דומה של אי נחת מתעורר אולי התסכול המלווה והמתחזק לסירוגין , בארגונים כמו " אפק" ובפורומים כ"את פתח , " שעיקר עיסוקם במילים : בשלב כלשהו העיסוק במילים לוחץ להתממש בפעולה ; אולי כפי שחיזור מילולי במהלכו הטבעי חייב להתממש במגע – שאחרת משלב מסוים שתי תופעות מוכרות עלולות להופיע : שעמום או כאב ראש . הנדרסון , ) Henderson , 1967 ( בספרו העוסק בטקסי חניכה תרם דבר מה למיפוי המתח הזה , בניסוחו הפשוט : " הרפלקציה היא כוח אינטרוברטי והפעולה היעילה היא יכולת אקסטרוברטית . " מדובר אפוא בשתי אופנויות שונות . באופן אינטואיטיבי אנו משייכים את האחת לתחום ההתבוננות פנימה אל הנפש ואת השנייה החוצה לתחום העשייה ; את האחת לתחום הנרציסיסטי ואת השנייה לתחום יחסי האובייקט . ניסיוננו מלמד שהשהייה בתחום האחד יוצרת תמיד מתח ודחף לעבור לתחום האחר . בניסיוני להבין את המתח הזה...  To the book