הציווי "לא לעשות דבר מלבד ללמד" מבט על אי־הבנות במוסד להשכלה גבוהה

מילי אפשטיין ינאי הבהרות מקדימות מוסדות להשכלה מהווים מסגרות ארגוניות בעבור מעשיהם של עובדים ממגוון סוגים : פקידים , מנהלים , מזכירות , מורים , אנשי תחזוקה ועוד . המגעים האנושיים המתקיימים במסגרות אלו מתוארים בספרות כיחסים מורכבים אשר מאופיינים רבות במתח בין מעשה הפרט לבין המערכת הממוסדת והאדמיניסטרטיבית . המאמר יעלה לדיון סוגיה הקשורה למגעים אלו : מקום ההצטלבות הסימבולית שבין מעשה הפרט , בהיותו מורה במוסד להשכלה גבוהה , לבין המסגרת האדמיניסטרטיבית של המוסד . הדיון ייעשה מתוך ניסיון לתאר את " אי ההבנות" היכולות להתגלות במקום זה . נקודת המוצא של מאמר זה היא רצף אירועים שבהם הייתי מעורבת שנים מספר , בהיותי מורה ומרכזת של תכנית לימודים , והם יסייעו בפיתוח הנושא . הצגתי תתאר את היחסים היכולים להיחשף ברווח שבין הצהרות גלויות לבין הרטוריקה המעצבת אותן , ואשר להם השפעה על העשייה . ייתכן כי רווח זה ופרשנותו אינם אופייניים למוסדות חינוך בלבד , אלא שהם רכיבים טיפוסיים לכל התארגנות אנושית . באופן דומה , המתח שבין מימוש ייחודיות הפרט כעובד לבין הגשמת מטרותיה של המערכת האדמיניסטרטיבית במלואן מאפיין...  To the book