על שפה וספרות במרחב משותף

, 2006 כשבוע לאחר פרוץ הקרבות בצפון , נהרגו רביע עבד ומחמוד טאלוזי - שני ושבע - מפגיעה ישירה של טיל קטיושה , בעת ששיחקו בחצר ביתם בעיר נצרת . * והאישית של בני משפחת טאלוזי הפכה למוקד של שיח ציבורי . האב מוכה היגון ממשלת ישראל במות בניו הקטנים והביע תמיכה בנסראללה . מנהיגי הציבור הערבי על פיקוד העורף אשר לא סיפק הנחיות לשעת חירום בשפה הערבית . מנגד , העורף טענו כי אזרחי ישראל הערבים שולטים היטב בשפה העברית , ולפיכך אין צורך ובפרסומן בשפה הערבית . המוות הזה מיקד לזמן קצר את תשומת הלב בשתי ומשמעותיות ביחסים שבין מדינת ישראל לבין המיעוט הערבי : זהותם הכפולה של הערבים , ומעמדה של השפה הערבית במרחב הציבורי הישראלי . קצרה היריעה מכדי סוגיות כבדות משקל אלה במאמר אחד . לפיכך אתייחס רק לקשר שבין זהות כפולה זו לאלטרנטיבה שאציע בהמשך . הציבור היהודי התקשה לעכל את דבריו של האב , שבעקבות המוות דיבר בזכות מנהיג ובגנות מדינת ישראל . דבריו התפרשו כביטוי מובהק לחוסר נאמנות כלפי המדינה שנתפס כאחד מאויביה המרים ביותר . בימים של מלחמה מתחדדת החלוקה הקיימת אנחנו , " ומי שלא עד הסוף אתנו , חייב להיות נגדנו ....  To the book