ב. דמות האדם במשנת גורדון - דרך החוויה לאחדות הטבע

נפש היהודי היא בת הטבע הארצישראלי . בהירות , עומק שמים בהיר לאין-סוף , פרספקטיבה בהירה , ערפילי טוהר . גם הנעלם כאילו מתעלם מתוך בהירות , בתוך אור גלוי מצומצם לתוך אור נעלם לאין-סוף . העמים אינם מבינים בנפש היהודי , לא את הפרספקטיבה הבהירה הזאת ולא את הנעלם הנאור הזה . ( א " ד גורדון " , מכתב שלא נשלח בזמנו , " תרפ " ד : ( 493 בץ איש ההכרה לאיש החוויה דמותו של גורדון הנשען על מעדרו ליוותה רבים מבני דורו כדמות מופת של חלוץ המגשים את עצמו בגאולת האדמה במולדת הנבנית . הוא היה מבוגר בהרבה מבני העלייה השנייה העובדת , ונחשב בעיני רבים לאביה הרוחני של עלייה זאת . רבים אחרים מזהים את תורתו בשם שנקלט בציבור כ " דת העבודה . " המרה של עבודת האל בעבודת האדמה הייתה אחד מסמלי המהפכה החילונית של הציונות , והשאלה היא באיזו מידה מבטאות הקביעות הללו את הגותו של גורדון על מימוש עצמו ועל החלוציות הראויה . עצם הצורך להעלות את השאלה מצביע על מתח בין דמותו הציבורית , כפי שהיא נראית מזווית הכלל , לבין ראיית האדם את עצמו . האמנם לא צדקו בני דורו בראותם בו מעץ אב רוחני לחלוצים ? האם הוא לא היה סמל לרבים באותה ת...  To the book