נכורו אישי ( תפיסה של נוכחות ה " אתה (" רובו של דבר זה המכונה עכשיו בפי הבריות בשם "שיחה , " מן הראוי לכנותו על צד הדיוק בשם "פיטומי מלים . " בדרך כלל , אף-על-פי שכל אחד פונה לחברו , אין הבריות סחים זה עם זה , אלא סחים בעצם לתוך חלל של רשות בדויה , שקיומה מתמצה עם שמיעתה ... אב-הנחה ללידתה של שיחה כהווייתה היא , שכל אחד ואחד מאישי השיחה יתכוון לחברו באשר הוא , לאדם זה דווקא . אני יודע אותו בלבי , לבי יודע שהוא אחר , אחר ושונה ממני לפי ישותו , שונה ממני שינוי ישות בדרכו זו המיוחדת החד-פעמית , והרי אני מקבל אותו את האדם שחשתי אותו , ונמצא שיכול אני לכוון את דברי אליו בכל כובד הראש שלי , אליו באשר הוא . אפשר אהיה מצווה להעמיד בכל חומר הדין ולחזור ולהעמיד מול דעתו שלו את דעתי שלי , ואין הכוונה כלל וכלל לרופף את הדעות הקבועות , אבל מקבל 7 מרטין בובר , בסוד שיח - על אדם ועמדתו נוכח ההוויה , תש '' ח-תשכ"א . מוסד ביאליק . אני עלי איש זה , נושא אישי זה של הדעה הקבועה , בזכות הווייתו , שממנה צמחה ועלתה דעתו , היא הדעה שאפשר מצווה אני לבדוק ולהוכיח טעותה פרק-פרק , צעד אחר צעד . הריני אומר "הן " ל...
To the book