ה. תורת הדיאלוג של בובר: "אני-אתה"

הרובוט המחייך ידו של איש המכולת , של הקופאית , של פקידה בבנק או בקופת-חולים , או של נהג האוטובוס , המושטת אליך כדי למסור לך סחורה או לקבל תשלום , היא בדיוק כמו יד של רובוט . אין בכלל איש מאחרי היד . לא גבר , לא אישה , או בחורה - רק יד . בעל היד שקוע בניירותיו , ולא מסתכל אליך . במקרה הטוב הוא מסתכל עליך , אבל אינו רואה אותך . ופתאום , משהו קורה . משהו , שמוציא את בעל-היד משגרתו הרדומה . במקום שהלקוח שלו ילך , ויתן את מקומו לעומד אחריו , הוא לא נע ולא זז . בעל-היד מרים את ראשו לראות מה פשר הדבר , ורואה שלקוח מושיט לו את ידו , ואומר לו "גמר חתימה טובה , " או "חג שמח . " באותה שנייה ממש הופך בעל-היד לאדם חי ומחייך . הוא מחזיר לך את ידו , אבל הפעם , כדי ללחוך את ידך לאות תודה שהפכת אותו , לרגע קט , מרובוט לאדם חי . ( קטע שכתב עיתונאי בהשראת הגותו של בובר ) בשנות החמישים הושר בישראל השיר הבא בקול עמוק ונוגה : בתוך הקיר עומד אדם / בדד , בדד עומד הוא שם / מי מכיר / את האיש שבקיר //? האיש צועק בקול שקט / אני רוצה לצאת , לצאת / מי מכיר / את האיש שבקיר //? מי מכיר / את האיש שבקיר //? מי מכיר / א...  To the book