מבוא

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ובעקבותיו יוסף חיים ברנר הציבו את החירות כעיקרון העליון לחידוש הרוח הלאומית . בעבור מ " י ברדיצ י בסקי הייתה זאת אנטיתזה רעיונית לגישתו של אחד העם , אשר העמיד את היהדות על עקרון הצדק . לטעמו , החירות היא עקרון-על פתוח לרווחה , תביעה השוללת עקרונית הצבה של עיקרון אחד המאחד את המגוון הרב של החיים היהודיים . החירות הרוחנית כופרת באפשרות להשיב תשובה מוגדרת על שאלת מהותה של היהדות . אמת , נכון כי בזרם הרבני מקובלת הגדרתה של היהדות כהלכה ואף כעיקרי אמונה מסוימים ( בעיקר י " ג עיקרי האמונה על פי הרמב " ם , ( אולם האם הגדרה זו נכונה מבחינה היסטורית ? ובעיקר , האם גם הזרם המשכילי , אשר מרד בדרך האמונה הדתית , מחויב בכל זאת לשיטה ערכית מוגדרת ? ואם לא , אזי מתעוררת השאלה הגדולה - מהי יהדותו של החילוני החופשי ? כיצד הוא יכול להתגבר על המתחים הרעיוניים שבין שייכותו לתרבות היהודית ובין שייכותו לתרבות המערב וחירותו ליצור כלבבו ? האם אפשר להגדיר מערכת של אמונות ומעשים בעבור אדם אשר מצד אחד / 7 פץ בזהות יהודית-הומניסטית שאיננה דתית , ומצד 1 כל המובאות מכתביו של ברדיצ י בסקי הן מתו...  To the book