|
|
על התהוותה של זהות ישראלית ערכית ועל דמותו הראויה של בוגר החינוך הממלכתי הביטוי לעימות בין המהפכה למסורת היה המונח שהמחנכים השתמשו בו לתאר את מטרת עבודתם : יצירת 'היהודי החדש . ' במונח זה גלומה הסתירה הקשה שבחזון הציוני : המלה 'יהודי ' מתייחסת למסורת דתית ותרבותית ארוכה , להצטברות של חוויות ויצירות המושרשות בזיכרון של ההתגלות האלוהית . לעומת זאת , ה ' חדש ' מבטא שינוי , התהוות של מה שלא היה לפני-כן . הנה כי כן , יש סתירה אימננטית ברעיון של יצירת 'היהודי החדש . ' כל עוד עסקו המחנכים בתכונות פסיכולוגיות , מקצועיות וחברתיות של הטיפוס החדש , מבלי לגעת ישירות בתכנים מסורתיים , הם הצליחו לחזות חזון משותף ומסכם וזכו שהאדם החדש בחזון 'היהודי החדש' קרם עור שזוף , גידים ושרירים . יסוד החזון הזה היה היפוכה של הדמות השלילית של היהודי , לפי הלכי-הרוח שרווחו באירופה בתחילת המאה . ברם , כשבאו לעצב את יהדותו של הטיפוס החדש , הם נתקלו בסתירה שב י יהודי החדש' ולא מצאו דרך ליישבה . ברור היה שהחזון דרש זיקה איתנה למסורת , אך לא הורה איך לעצב את הזיקה הזאת או איך היא תיראה . המורה העברי - וכל מערכת החינוך ...
To the book |
|
|