דוד פרייס־ג'ונס

ה ^ קמתה עוול היסטורי של מדינת . ביקרתי ישראל בישראל נראתה לראשונה בעיניי תמיד בשנת כמעשה , 1962 מרגש כדי לכתוב של תיקון עליה ספר . התברר לי שהסקת מסקנות מכלילות היא כמעט בגדר הבלתי אפשרי . המיטב שיכול סופר לעשות - כך סברתי אז - הוא לכתוב על ארץ זו כמה סיפורים . המכנה המשותף לאלו שבנו את ישראל ועיצבו את דמותה היה מזערי : הם היו יהודים , וקרבנות של נסיבות היסטוריות . באותה תקופה נערך משפט אייכמן , ונכחתי בחלק ממנו . יום אחד נסעתי באוטובוס , וישיבת בית המשפט שודרה ברדיו . הכל פרצו פתאום בבכי . אז עלה בדעתי כי יתכן שהאנשים סביבי היו מעדיפים כולם לפרק את חוויית חייהם כולה ולשוב איש איש אל עברו . על אף מראית העין , הרי ברובד העמוק ישראל עודנה חברה שבירה . הציונות , הלאומיות היהודית , העניקה ליהודים שליטה בגורלם , ובזכותה הם הפכו ממיעוט בארצות אחרות לרוב בארצם שלהם . יש להם ממשלה הנבחרת באופן דמוקרטי , בארצם שולט החוק וכלכלתם היא מהראשונות בעולם . התרבות שנוצרה בישראל , ועימה הלשון והצבא , מגדירים ומבטאים זהות לאומית , שהיא ישראלית באופן מובהק . רבים מן הערבים , ואולי רובם , מאמינים שהישגים ...  To the book