מכתבים

בית המשפט העליון לעורכים , הסדרה המצוינת של מאמרים מקיפים , נוקבים ומאירי עיניים שהופיעו בגיליונות שונים של הכלח ועסקו במערכת המשפט , מאת אוולין גורדון , הלל נייער ואבן גאר , מציגה תמונה שלמה , שללא ספק יש בה יותר מסכום חלקיה שבכל מאמר ומאמר . התמונה המצטיירת היא שמשהו השתבש באופן חמור במרוצת חמישים שנותיה הראשונות , המעצבות , של מדינת ישראל . בהעדר חוקה כתובה למדינה , או מורשת תרבותית דמוקרטית מושרשת , הפעילו השופטים את סמכויותיהם , הרחבות בהכרח , ללא ריסון , ותפסו את מקומן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת , שנבחרו על ידי העם . יתר על כן , המדינה ומנהיגיה , העדים לביטויי מחאה והתנגדות לא אלימה להשתלטות זו של המערכת המשפטית , אינם מעריכים את תפקידם המרכזי של ביטויים אלה בהבטחת חיוניותה הדמוקרטית של המדינה . כתוצאה מכך , אלה שהרימו את קולם במחאה לא אלימה נגד מה שנראה להם כהתערבות ממשלתית מוגזמת ( במקרה זה , פעלתנות יתר שיפוטית ) הותקפו ללא הצדקה , ולמרבה האירוניה , הם אף כונו "לא דמוקרטיים . " בהנחה שתפקידה של מערכת המשפט הוא ליישב מחלוקות , האם יש להציב גבולות להיקף סמכותם של בתי המשפט ,...  To the book