מכתבים שלום של אמיצים

^ ץלי להודות שהלכתי שבי אחר מאמרו )/ של דוד חזוני , "אתיכם לחרבות : השלום המקראי האבוד " ( תכלת , 3 חורף התשנ " ח 998 / ו . ( אין ספק שאהבתי הרבה לתנ"ך סייעה , אבל מעבר לשימוש המבריק שעשה במקורות המקראיים , אני חושב שחזוני מציע לנו חידוש משכנע , הדרוש כאוויר לנשימה , ובטיעוניו בעניין זה הוא מפגין יעילות כמעט צבאית . מעניין לציין שכשבוע לפני פרסום המאמר ניהלתי באחד משיעורי באוניבר סיטה דיון בשאלת משמעותה ההיסטורית של המילה איסלאם , הנגזרת , כמובן , מאותו השורש השמי כמו "שלום . " שורש זה מורה בראש ובראשונה על "כניעה , " או "ציות " ( לאלוהים . ( בעניין זה הפנה אחד התלמידים את תשומת לבנו לשימוש המקראי במילה " שלום" בפסוק : "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום " ( דברים כ : י ) וציין ( כפי שציין גם חזוני ) שהמילה "שלום" כאן , בהתחשב בפסוקים הסמוכים , פירושה הוא "כניעה . " האירוניה היא שמאות שנים לאחר מכן , באותו המזרח התיכון , שואף האיסלאם המתחדש להביא סלאם על ידי ג'יהאד , ולהכפיף את כל הלא מוסלמים לריבונות פוליטית מוסלמית , ואילו מנהיגי הישות היהודית הלאומית המתחדשת ומעצבי דעת הקהל...  To the book