סיכום

בפרק זה נותחו קטעים רבים במקרא שבהם הזכרות וחזונות על הגליה , שיבה לה ‘ וקיבוץ גלויות . הקו הכללי שעולה מן הדיון והמסקנות הוא ( 1 ) טקסטים המאיימים בהגליה ואינם מוסיפים דברי שיבה לה ‘ ושיבה לארץ אבות נאמרו או נכתבו לפני ההגליות . ( 2 ) קטעים בספרות הדויטרונומיסטית וכן בספרי נביאים שפעלו לפני ההגליות בידי הכשדים , שמאיימים בהגליה אבל מתנים שיבה לארץ רק לאחר שיבה לה ‘ אין לפרשם , במקרים רבים , כתוספות גלותיות או בתר–גלותיות . עונש הגלות חמור דיו כדי להרתיע , ורעיון החרטה היה קיים לפני ההגליות בידי הבבלים . ( 3 ) חזונות על קיבוץ גלויות שאין בהם התניה של שיבה לה ‘ תחילה זמנם מתקופת הגלות . הנביאים בגולה והנבואות לגולים חיזקו את התשתית האידיאולוגית–הדתית המצדיקה את המשך קיומו של עם ישראל כישות לאומית , כעם בעל ייחוד דתי עם מוקד טריטוריאלי גם כאשר הוא שרוי בגלות כמיעוט . הם הדליקו את משואת התקווה לגאולה אחר גלות ושיבה ל “ אדמת ישראל” של כל ישראל , וכפי שניסח זאת ירמיהו בנבואות הנחמה שלו : “ מזרה ישראל יקבצנו ... כי פדה ה ‘ את יעקב ... ובאו ורננו במרום ציון” ( יר ‘ לא . ” ( 11-9 הנביאים הטיפו...  To the book