סיכום

מכלול המידע מלמד שהגולים מישראל / יהודה לא נכבשו לעבדים במובן של עבדות קשה “ למען ענותו” ( שמ ‘ א ( 11 בדומה למסורת על העבדות של בני ישראל במצרים . הם בוכים על “ נהרות בבל” ( תה ‘ קלז ) לא בגלל מצוקה פיזית אלא רגשית . הגולים לא נבדלו מבחינה כלכלית משאר האוכלוסייה המקומית והזרה . הם נקלטו בכלכלה המקומית . היו מהם חקלאים / אריסים , היו בעלי מלאכה , שכירים , פקידים , אנשי צבא וסוחרים . רוב החקלאים גרו בפריפריה , ואילו סופרים , סוחרים והאוחזים במשרות ממלכתיות גרו בערים . בין הגולים היו מי שמילאו תפקידים בארגון הפנימי של קהילת הגולים ( ראו להלן , פרק שישי . ( אין ידיעות מפורשות מן הכתובות הנאו–בבליות על פקידים גבוהים ומפקדי צבא מקרב קהילות הגולים ששירתו את השלטון הכשדי , אולם רמז לאפשרות כזאת מוצאים החוקרים בספר דניאל וב “ תפילת נבונאיד” ( 4 Q 242 ) בעניין “ יהודי” שריפא את נבונאיד ממחלתו . הם מוצאים כאן רמיזה שיהודים גולים הועסקו בחצר המלוכה בתפקיד רופאים , מגידי עתידות ופותרי חלומות . כאמור , יוסף בן מתתיהו מספר שרבים נשארו בבבל מרצונם ולא עלו לציון בעקבות הכרזת כורש . הנביא זכריה מזכיר א...  To the book