ביום כ בטבת תשט"ו מלאו שבע מאות וחמישים שנד , ליום פטירתו של רבי משה בן מימון , הרמב"ם , אחד מגדולי ישראל בכל הדורות . אין הרמב"ם חכם כשאר חכמי ישראל . אין הוא רב וגדול ככל הרבנים הגדולים . הרמב"ם הוא הרב , בה"א הידיעה , הוא המורה , המורה סתם , רבם של ישראל ומורם של הדורות ; ורואה אני זכות וכבוד לעצמי לנסות ברגעים מעטים לציין בקווים כוללים את דמותו של הרמב"ם כפי שהיא נראית לנו לבני הדור הזה , הדור של תקומתו המדינית ותחייתו של ישראל . ההכרה בגדולתו של הרמב"ם וביחידות אישיותו היתד , משותפת לבני דורו , לדורות הקרובים והבאים אחריהם עד דורנו . הפליאו את בני דורו ואת הדורות הבאים לא רק ההיקף הבלתי רגיל של השכלתו — הרמב"ם כתב כשלושים ספר : ארבעה ספרי פירושים , למשנה , לתלמוד , להלכות קשות שבכל התלמוד ולכללי התלמוד ; ארבעה ספרי הלכות , ביניהם משנה תורה ; שבעה ספרים בענייני אמונה ופילוסופיה , ביניהם 'מורה נבוכים ; ' שני ספרים בענייני תכונה והיגיון ; עשרה ספרי רפואה ; ואף אגרות , תשובות ופיוטים . התפעלות כל הדורות עוררו הישגיו הגדולים הבלתי מצויים גם בחכמת התורה , גם בכל המדעים , גם בפילו סופיה...
To the book