עם חזרתו מארצות הברית באו אמה וקודאי לבקר את ברטוק . " אתם אורחים נכבדים " , אמר ברטוק , " ועליך , קודאי , שמעתי ניסים ונפלאות . דיטה סיפרה לי שחיברת ואריאציות לתזמורת על פי ' שיר הטווס' ההונגרי וגם קונצ'רטו לתזמורת " . " מניין את יודעת " ? שאל קודאי את דיטה . " הו , עוף השמים מוליך את הקול " , אמרה דיטה והסתכלה על אמה . " הקונצ'רטו עדיין אינו מוכן " , אמר קודאי , " בקרוב אסיים אותו , אבל אתה תהיה כבר רחוק מכאן . האם באמת גמרת בדעתך לנטוש אותנו " ? " אותך לעולם לא אנטוש . לך שמור מקום חשוב מאוד בלבי , הלוא אתה עודדת אותי לעסוק בשירי עם " , אמר ברטוק , " אבל את הונגריה אני חייב לעזוב כל עוד אני יכול . אין זה סוד שעם התגברות הפשיזם אהיה הראשון בכלא . הם יודעים היטב את דעותי , מעולם לא הסתרתי אותן . והרי לא תכחיש שקרוב היום שתקום כאן ממשלה פרו נאצית . היטלר לא ירשה שבגבולו יתקיים משטר דמוקרטי " . " מה אתה עושה בינתיים " ? שאלה אמה . " עבודה לא חסרה " , אמר , " ראשית , אני עושה הגהות על עשרים ושבעה השירים למקהלת ילדים ונשים , כדי לקבץ אותם בחוברת אחת . ההוצאה רוצה כבר להוציא אותם לאור . גם...
To the book