|
|
יורדים מן האולימפוס . בשישה בינואר 1932 ישבו קודאי ואמה ליד מכשיר הרדיו והקשיבו לנגינתו של ברטוק ברדיו בודפשט . ברטוק ניגן יצירות מתקופת הברוק וסונטה מאת בטהובן אופוס , 109 שערך בעצמו . דיטה , רעייתו של ברטוק , התארחה באותו ערב אצלם ויחד הקשיבו לנגינה . לאחר שהסתיימה הנגינה אמר קודאי לדיטה : " מגיעה לך טפיחה על השכם . בלה שלך מנגן נפלא . ההתייחסות שלו לסגנונות השונים מפליאה . כאשר הוא מנגן יצירה מתקופת הברוק , אי אפשר לטעות , וכמובן בטהובן שלו מסוגנן ביותר ואף הוא ברוח הדור . אני מוכן לשמוע אותו מנגן שעות בלי להשתעמם " . " תודה , זולטאן , על דבריך " , אמרה דיטה , " אני מסכימה לכל מה שאמרת . עד היום אני שמחה לקבל אצל בלה שיעורים בפסנתר , אם כי הוא בקושי מתפנה לכך . על כל פנים , הוא גורם לי לחשוב פעמיים לפני שאני מתחילה לנגן משהו " . " אני נזכר " , אמר קודאי , " שלפני שנים , בטרם התמנה למורה באקדמיה במקומו של הפרופסור תומאן , התלונן ברטוק שהכנסתו זעומה . לימים , כשהצטרף לצוות המורים באקדמיה , אמרתי לו שעם קבלתו לאקדמיה יזכה להכנסה גבוהה יותר וקבועה . כמו כן הוספתי שעמדתו כמורה במוסד תעור...
To the book |
|
|