|
|
כדרכם כל הימים , היו קודאי וברטוק נפגשים בהזדמנויות שונות באקדמיה . בראשית שנת 1908 מונה קודאי לפרופסור ולראש המחלקה להלחנה . האירוע נחגג בסלון של אמה גרובר ואורחים רבים באו לברך את ידידם . אמה גרובר נהגה להניח לאורחיה להתוודע זה אל זה ולשוחח ; לפתע פנתה ואמרה : " אדונים נכבדים , בבקשה הפסיקו את השיחות . כעת נשמע את נגינתו של ידידנו בלה ברטוק שהתנדב לברך את הפרופסור בבגטלות 18 אחדות מתוך קבוצת ארבע עשרה הבגטלות שחיבר לאחרונה " . ברטוק ניגן וקודאי הרהר : ' אני מאזין לבגטלות ומבין שידידי לא התבטל . הוא כנראה הפך והפך ביצירתו של דביסי . הוא מתחיל להתנער מן הגרמנים . ניכרת השפעתה של המוזיקה שלנו , הנה הבגטלה הרביעית בולטת בפנטטוניות שלה . ודאי מצא אותה באחד בכפרים המרוחקים בהונגריה ' . קודאי חייך , וכיוון שישב סמוך לפסנתר , ראה כותרות מעניינות מתנוססות מעל הבגטלה השלוש עשרה והארבע עשרה . מעל הראשונה היה רשום : ' היא מתה ; ' מעל השנייה : ' יקירתי הרוקדת . ' ' האם כבר נמצאה האחרת ' ? שאל את עצמו , ' לאחר הקונצרט אשאל אותו . ' המסיבה הסתיימה , הכול בירכו את קודאי ואיחלו לו הצלחה בעבודתו . בין...
To the book |
|
|