|
|
בגיל שבע החל בלה ללמוד בבית הספר היסודי בעיירה . עד מהרה היה התלמיד הראשון בכיתתו . באותה שנה החלה בריאותו של האב להתערער , וכל מאמצי הרופאים להבריאו היו לשווא . בארבעה באוגוסט 1888 מת האב ממחלת הכבד . בן שלושים ושלוש היה . בהלוויה השתתפו מאות מכרים . מורי בית הספר החקלאי , תלמידים ואיכרים מהסביבה שהיו בעצמם בוגרי בית הספר . הוא היה אהוב על כולם , הוא הכיר והבין היטב את בעיות המיעוטים , ובחוכמתו ידע לא פעם לפשר ביניהם . כאשר חזרו הביתה נשארה האם לבדה עם שני ילדיה , בלה בן השבע ואלזה בת השלוש . " מתי יבוא אבא " ? שאלה הבת . " אבא לא יחזור " , השיבה האם הבוכייה לבתה . " ומה יהיה עכשיו " ? שאלה שוב הבת . " ילדתי הטובה , עכשיו נצטרך לחיות בלי אבא " , ולבנה אמרה : " בני חביבי , אעשה כל מאמץ לפתח את כישרונותיך הרבים " . האם ביקשה מהרוזן מקו , שהיה אחד הממונים על החזקת בית הספר החקלאי , לסייע לה בקצבה , אך בקשתה נדחתה . המשפחה אף נאלצה לעזוב את מקום מגוריה בבית הספר ופאולה שכרה דירה באזור אחר של העיירה . במצבה זה חיפשה האם מקורות פרנסה והחלה לתת שיעורים בפסנתר ובמקצועות שונים אחרים שנלמדו בבי...
To the book |
|
|