בהקדמה לספרו , מציג קרמון את התיזה שלו כגיאוגרף . הנוף הוא פרי התפתחות , שילוב של כל הגורמים הטבעיים והתרבותיים ; מטרת מחקרו הייתה לעקוב אחר השינויים בתהליך ההתפתחות הזה , אותם שינויים שהביאו את הנוף למצבו הנוכחי , “ ולחפש בהם חוקים מסוימים העלולים להטביע חותמם גם על ההתפתחות בעתיד” ( עמ’ . ( 9 את אותם חוקים , שעדיין מטביעים את חותמם במקום במידה מסוימת גם כיום , מסכם קרמון בסיומה של ההקדמה לספרו : “ תשומת לב מיוחדת ופירוט יתר ניתנו למאת השנים האחרונות – לעליות ולירידות שבהתיישבות הערבית ולמאבקה והצלחתה של ההתיישבות היהודית באזור , שיצאה כ מ נ צ ח ת על הביצה הממאירה” ( עמ’ , 10 ההדגשה שלי , ע”ג . ( לחגיגת ניצחון זו , שמשקפת יחס תרבותי מסוים כלפי הטבע , מתייחס הסופר מאיר שלו בספרו בעיקר על אהבה . שלו , שהיה תלמיד בית ספר בשנות החמישים בזמן שקרמון ערך את מחקרו בעמק החולה , מתאר את היחס האידיאולוגי ציוני אל הטבע ( שלו , : ( 31 , 1996 [ ... ] כשהייתי תלמיד בית הספר היסודי , בשנות החמישים [ ... ] נתקלתי בתפיסה הפוליטית של הטבע [ ... ] אני חושב שישראל הייתה אז המדינה היחידה בעולם , שלימדה ליל...
To the book