ג'ורג'ונה: כמו קול המים

המוזיקה של המים הנשפכים אל המכל לאונרדו דא וינצ'י , כ"י לסטר , 27 r באולם המוטרף ביותר של הלובר הישן , במרחק שני דיוקנאות מן התיבה השקופה שבה חנוטה המכשפה הלאונרדית הירקרקה , נמצא הציור החם , המנומנם , שדורות מאוחרים קראו לו פסטורלה או חגיגה כפרית , ( Fete Champetre ) או קונצרט כפרי , וייחסו אותו חליפות לג'ורג'ונה או לטיציאן , או למישהו אחר . מעטות כמוה התמונות שנעטפו רעש מטפורי גדול כל כך . היא היתה תמיד מקור מובהק לדאגה בדבר הבלותה של תרבות המושג והידע לעומת אושר הגוף והעין . תמיד הוקפה מחשבה על הקשר הלא נוח בין החושנות והמחשבה , תמיד עוררה את התחושה כי הפשר האינטלקטואלי אובד בתוך יופייה , ובמעורפל גם הוכרה תמיד כמין גינוי לפשר הזה . דומה שיותר מכל שותפותיה לגורל הגדולה הקנונית , דווקא תמונה זו נעשתה עילה לחיבורים פרשניים שבעודם דנים בה בשפה תאורית , תולדות אמנותית , מוצאים את עצמם כמעט בעל כורחם נוגעים בשאלה הפילוסופית של ההילה והגדולה : ונגיעתם זו היא תכופות אפולוגטית , או ספקנית , או נגחנית , ואפילו צינית ביודעין . זוהי תמונה פשוטה ומסובכת גם יחד . הגיונה הוא ממין החלום הלכיד וכבד...  To the book