פרק שביעי בו יוסבר, שאין סמכויותיו החילוניות והרוחניות של האל עוברות אל המשנה־לאל. סתירה רביעית

אף מביאים הם מדברי מתי בעניין הד 1 ר 1 נות של המגושים ' מתי מספר , שהקריבו לכריסטוס מנחה לבוינה וזהב גם יחד לסמל שהוא גופו האדון והמושל , הרוחני והחילוני . מכאן הם למדים , שהמשנה לכריסטוס אף הוא האדון [ הרוחני ] והמושל [ החי לוני ] שלהם , ומסיקים שניתנה לו כל אחת משתי הסמכויות הללו . ועם שאני מקבל את דברי מתי כלשונם וכרוחם , הנני בא , בתשובה לכך , להפריך את הפירוש שהם מבקשים לפרש אותם . הם בונים את ההיקש הזה : האלוהים הוא האדון הרוחני והחילוני ; הכוהן הגדול הוא משנה לאלוהים ! הוא אפוא האדון הרוחני והחילוני . ואומנם כל אחד משני המשפטים הללו אמת , אולם הואיל ו'הגבול האמצעי' שונה הוא [ בשניהם , [ נמצא לנו , שהדיון הוא בארבעה מו ^ כל 1 ת , שבהם אין לתת תוקף לצורה ההיקשית , כפי שמוכח zD . De sillogismo simpIiciter שהרי דבר אחד הוא 6 לעשות את שכבר נעשה ללא עשוי . 7 אגאתין , הוא המשורר הטראגיקון היווני ( בערן 400—447 לפני סה"נ , ( שיהמשתה' של אפלטון נערד לכבודו . מדבריו מובא ב'אתיקה' : 2 , 6 אפילו האל גופו נמנע ממנו לעשות את העשוי לבלתי עשוי . 1 'המאגים / מתי . 11 , 2 2 במקור , medium — ר"...  To the book