פרק עשירי בו ידובר בגילוי השיפוט האלוהי בדרך הדו־קרב. נימוק שביעי

והזוכה בדרך הדו קרב —בדין הוא זוכה . שהרי בכל מקום שחסר בו השיפוט האנו שי , אם משום שהוא שרוי באפילת הבערות , ואם משום שאין ראש שיישב על כס למשפט , חייבים אנו , שלא יוזנח הצדק , לפנות אליו , אל מי שאהב את הצדק כל כך , שלפי דרישתו שלו נתן [ לו ] את דם הנפש וחתם במותו . ומכאן המזמור : יכי צדיק הי , צדקות אהב' . והוא הדבר [ הדו קרב ] מתקיים מרצונם החופשי של הצדדים , לא מתוך שנאה ולא מתוך אהבה , אלא רק מתוך קנאת הצדק בלבד , בשעה שגזירת אלוה תובעת את ההתנגשות ההדדית של כוחות הנפש וכוחות הגוף כאחד . התנגשות זו , שמלכתחילה נועדה לשמש בין יחיד ליחיד , אנו קוראים לה דו קרב . אולם לעולם חייבים אנו לנהוג מנהג זהירות , שכן בענייני מלחמה יש לנסות תחילה דרך של הסדר , ורק באין ברירה — לפנות אל ההתנצחות בקרב , כמו שמניחים פה אחד הן טוליוס והן ועיטיוס —ב [ מסתו ] יעל ענייני המלחמה' והלה ב [ מסתו ] יעל החובות / שכשם שבענייני טיפול רפואי יש לנסות כל תרופה שהיא קודם לשימוש באש ובברזל , שהוא אמצעי אחרון , כך הדבר במחלוקת , שיש לנסות בה תחילה כל הדרכים להשגת הצדק , קודם שאנו פונים בעל כורחנו לדרך זו , אנוס...  To the book