פרק שישי בו ידובר בשלטון הרומאי העולמי, שקידם את עניין הצדק. נימוק רביעי

הוכחו אפוא שני הדברים : האחד , שכל מי שנתכוון לטובת הריספובליקה — לתכלית הדין נ נתכוון . והדבר השני הוא : בהטלת שלטונו על העולם נתכוון העם הרומאי לטובתו של הכלל . ועכשיו נבוא לנמק את המשפט הבא : כל מי שמכוון לתכלית הדין — בדין תיכון דרכו . בהטלת שלטונו על העולם נתכוון העם הרומאי לתכלית הדין —דבר זה כבר הוכח למעלה בפרק הזה בכל הבהירות . שהרי העם הרומאי , שהטיל על העולם את שלטונו , בדין הטיל אותו , ומשמע מכאן , שבדין נטל לעצמו את מעמד הכבוד של אימפריה . לצורך הסקתה של מסקנה זו מכלל ההוכחות שכבר הוכחו , עדיין עלינו להוכיח את האמור : כל מי שמכוון את עצמו לתכלית הדין — בדין תיכו י ן דרכו . להוכחתו נגיע מתוך כך , שכל דבר ודבר נועדה לו תכלית מסוימת . שאם לא כן אין בו תועלת כלל , והוא לא ייתכן , כאמור למעלה . « . 112 , 1 Dc Officiis 29 1 כבפרקים אחרים אף כאן בא ה'דיך במקום . 'יוס' 2 על שום השימוש ב'הזה' צורף הפרק השישי אל הפרק החמישי במהדורה של החברה הדאנטאית . 3 במקור : . dignitas 4 'מונארביה' . 3 , 1 ועי' 'טור הטוהר' . 57—46 ' 18 וכשם שלכל דבר ודבר תכלית סגולית , כך כל תכלית ותכלית מצוי לה ד...  To the book