פרק שלושה־עשר בו ידובר במונארכיה, שהיא צורך ממשלו הטוב של עולם. נימוק תשיעי

זאת ועוד אחרת : מי שמסוגל ביותר לשליטה הוא שמסוגל ביותר לסיגול השלטון לאחרים . שכן בכל מעשה שעושה גורם פעיל , אם משום צורך טבעי ואם משום הכרעת רצונו , הריהו מבקש בעיקרו של דבר לבטא את דמותו הסגולית שלו . ומכאן יוצא , שכל גורם פעיל נהנה לפי שיעורם של [ מעשיו ] הללו , שהרי הכול שואף אל קיום עצמותו , ותוך כדי פעילותו מגדיל הגורם הפעיל את עצמותו . הא למדת , שטב עית היא ההנאה , אותה הנאה הכרוכה תמיד בדברים שאליהם אתה שואף . לא יפעל אפוא פעולה כלשהי אלא מי שמסוגל להיות מופעל בפועל . ולפיכך אמר מה שאמר הפילוסופוס ב [ ספרו ] : de Simpliciter Ente 'בל היוצא מן הכוח אל הפועל , בה במידה הוא יוצא במידה שהוא [ כבר ] קיים בפועל' , וכל ניסיון לפעולה בדרך אחרת יהא בבחינת נסיוךשווא . וכך יוצא אתה לסתור את טעותם של אלה המאמינים , שבדרך הדיבור הטוב והמע שה הרע מסוגלים הם לשפר את חיי הזולת ואת מידותיהם , ואין הללו שמים אל לב , שהידיים , ידי יעקוב , השפיעו יותר משהשפיע קולו , אף על פי שהידיים היו ידי מר מה והקול —קול אמת . ומכאן דברי הפילוסופוס , שאמר בספר אתיקה' ] [ ' לניקו מאכוס : 'בכל הנוגע לענייני ...  To the book