פוריותם של זיווגים בין זנים ושל צאצאיהם בני־התערובת אינה כללית

אפשר לטעון , שזו הוכחה ניצחת למציאותו של עיקר הבדל בין מינים לזנים , שהללו אפילו שונים הם ביותר זה מזה במראם החיצון , מזדווגים זה לזה בקלות גדולה ומולידים צאצאים פוריים גמורים . אני מסכים בהחלט , שזה נכון , חוץ מכמה יוצאים מן הכלל , שאזכירם בסמוך . אבל עניין זה מלא קשיים ; כי בעניין זנים טבעיים הרי שתי צורות , שנחשבו כשני זנים , אם עקרות הן בכל מידה שהיא בזיווגן זו לזו , מיד חולקים להם חוקרי טבע מעלת מינים . הכמנון ( Pimpinella ) הכחול והכמנון האדום , שהם זנים בעיני רוב הבוטאנאים , לפי גרטנר עקרים הם ביניהם , ולכן הוא חולק להם שם של מינים . ואם זו דרך ההוכחה שלנו , שאנו יוצאים במעגל , על כורחנו אנו מודים בפוריותם של כל הזנים שבטבע . אם נפנה לזנים שנוצרו , או סבורים אנו שנוצרו , בתנאי ביות , נהיה עדיין שרויים בספק . נאמר שכלבים מסוימים ילידי המקום שבדרומה של אמריקה אינם נוחים להזדווג עם כלבים שממוצא אירופי ! הביאור המתקבל על דעת כל אחד , וכפי הנראה שהוא הנכון , הוא שהם צאצאי מינים שהיו תחילה נפרדים . בכל זאת הפוריות השלימה בין כל כד הרבה גזעים מבויתים השונים ביותר זה מזה במראהם החיצון ,...  To the book