מינים ברורים מצוינים בשינויים מקבילים עד כדי כך, שזן של מין אחד לעתים קרובות לובש צורה השייכת למין הקרוב לו, או חוזר לתכונותיו של אב־מוצא קדום

קל יותר להבין את המשפטים האלה כשמסתכלים בכמה גזעים מבויתים . לגזעי יונים הברורים ביותר יש תת זנים בארצות המובדלות זו מזו על ידי מרחקים גדו לים , ולהם נוצות על הראש שכיוונן הפוך ונוצות על הרגליים , תכונות שאינן נמצאות ביונת הסלע ! אלה הם שינויים דומים המצויים בשני גזעים נבדלים ואפילו ביותר משניים . יש לחשוב את מציאותן של נוצות בזנב הרגזן , שהרבה פעמים מספרן מגיע לארבע עשרה או אף לשש עשרה , שהוא סימן המבנה הרגיל של גזע אחר , זה של יונת מניפת הזנב . אני מניח , שאיש לא יפקפק בדבר , ששינויים שכיוצא באלו זו סיבתם , שגזעי יונים אחדים ירשו מאב מוצא משותף את הטיב ואת הנטייה להשתנות כל אימת שהם נפעלים על ידי גורמים דומים ובלתי ידועים . יש לנו דוגמה מקבילה בממלכת הצומח במקרה הגזעים המגודלים , או השורשים , לפי כי נוים הרגיל , של הלפת השווידי והרוטה בגה , צמחים הנחשבים על ידי בוטאנאים אחדים לזבים שנוצרו על ידי ביותו של אב מוצא משותף > אם דעה זו אינה נכונה , הרי יש כאן מקרה של השתנות דומה ומקבילה בשני מינים נבדלים ו ולאלה אפשר להוסיף שלישי , והוא הלפת הרגילה . לפי ההשקפה המקובלת , שכל מין נוצר לל...  To the book