על אודות הקומפוזיציה ועל בחירת נושאים לציור

אין יופי בלא אחידות ואין אחידות בלא שעבוד . יש כאן משום סתירה ? כלל לא . אחידותו של השלם צומחת מתלותם ההדדית של חלקיו . ומן התלות הזו צומחת ההרמוניה , שיסודה ברבגוניות . האחידות שונה מן החדגוניות כמו שנעימה יפה שונה מצליל מתמשך . הסימטרית היא מצב של שוויון בין החלקים המרכיבים את השלם . הסימטריה , תנאי הכרחי באדריכלות , מנודה מכל סוגי הציור . הסימטריה בין איברי גופו של האדם מופרת שם תמיד בשל רבגוניותם של המעשים ושל התנוחות . היא אף אינה קיימת בדמות חזיתית , ששתי זרועותיה פרושות לצדדים . חייה ומעשיה של דמות הם שני דברים שונים זה מזה . יש חיות בדמות השרויה במצב של מנוחה . האמנים ייחסו למילה 'תנועה' מובן מיוחד . הם אומרים על דמות השרויה במצב של מנוחה כי יש בה , 'תנועה' כלומר שהיא מוכנה ומזומנה לנוע . ההרמוניה של היפה בציורים איננה אלא חיקוי עלוב של ההרמוניה השוררת בטבע . המאמץ העליון של האמנות הוא לחלץ עצמה מן הקושי הזה . האפקט הזה הוא המאפיין במידה רבה את הטכניקה ואת דרך העבודה של כל אמן גדול . ככל שירבה המזמין ציור לפרט את הנושא הרצוי לו , כן מובטח לו שיקבל ציור גרוע . אין הוא יודע עד כמ...  To the book