על אודות הטעם

תמיד תמצא את המשורר בצייר ואת הצייר במשורר . ההתבוננות בציוריהם של גדולי האמנים מועילה לסופר בה במידה שקריאת ספרות מופת מועילה לאמן . אין די בבישרון , יש לצרף אליו גם את חוש הטעם . אני מוצא כישרון כמעט בכל הציורים הפלמיים ; אשר לטעם , לשווא אחפש אותו בהם . הכישרון מחקה את הטבע : הטעם מנחה את הכישרון בבחירתו . עם זאת . הפשטות הכפרית טובה בעיני יותר מן החנחון המעושה . ואני מוכן לתת עשרה ציורים של ואטו תמורת ציור אחד של טניירס . אני מוצא שוורגיליוס טוב מפונטנל ומשניהם אני מעדיף את תאוקריטוס . אף כי אין הוא מצטיין בעידונו ובחנו של ורגיליוס , הריהו אמיתי הרבה יותר מפונטנל ואינו מצטעצע כמוהו . הנה שאלה מגוחכת פחות מכפי שהיא נראית : היכול אדם בעל לב מושחת להצטיין בטעם זך ומעודן ? האומנם אין כל הבדל בין הטעם הטוב , שהקנו לנו החינוך וההסתופפות בחוגי החברה הגבוהה , לבין הטעם הטוב שמקורו בתחושת היושר והכנות ? האומנם אין לטעם מן הסוג הראשון שגיונות משלו ? כלום לא היה לו מחוקק ? ומי הוא אותו מחוקק ? תחושת היפה היא תולדה של תצפיות רבות וממושכות . ומתי ערכנו תצפיות אלה ? בכל זמן ובכל רגע . תצפיות אלה...  To the book